משקיעים בחו"ל שימו לב: בתיקון המוצע לחוק יבוטל מנגנון הזיכוי הרעיוני כליל, ותחת זאת יופחת שיעור המס על דיבידנד רעיוני בשלב הצבירה ל-15%
עובר לרפורמה במס (1.1.03), המושג "שליטה וניהול" שימש כשסתום דרכו מוסו בישראל הכנסותיהן של חברות זרות, לרבות הכנסות מנדל"ן מניב בחו"ל. הפרשנות שנתנו רשויות המס למושג זה, פרשנות מרחיקת לכת וחובקת עולם, הביאה ל"הגירה כפויה" של חברות זרות לישראל גם מקום בו היתה זיקתן למדינה קלושה ביותר.
כתוצאה, משקיעי נדל"ן בחו"ל דרך חברות זרות, שדיווחו על החזקותיהם, היו חשופים לעיתים רבות לשומות שרירותיות; ולעומתם, מעלימי מס בחו"ל חגגו (ועדיין חוגגים) מתוך ידיעה, שבמקרה של "ספק", הגילוי לרשויות המס, כמו שאלת קיטבג בצבא, תמיד יפעל לרעתם. בפועל, הרבה מאוד השקעות בחו"ל (עשרות, מאות ואפילו אלפי השקעות) לא דווחו לרשויות המס, ונוצר מצב של עבריין וטוב לו, "סבון" (מי שמדווח) ורע לו. מדינת ישראל הפסידה בשנים אלה הכנסות ניכרות בשל תופעה משולבת זו של להיטות והרתעת יתר.
מצב ביש זה הוביל את הנציבות ליזום מהלך "גיור מרצון" של אותן חברות זרות, על-ידי פניה למשקיעים ושכנועם לשוב הביתה. הפיתוי נעשה על-ידי הסדרי מס מטיבים לאותן אוכלוסיות, שחששו מהאצבע הקלה על הדק השומה של המפקחים. עם השקת מסע הגיור והבטחת יחס ליברלי, הוגן ושקול למשקיעים (יחס שניתן בדיוק לפי ההבטחות), התעוררו רבים מהם והרימו את הכפפה - "ושבו בנים לגבולם".
בדיעבד, הוכח מהלך זה כאחד החכמים והמוצלחים בהיסטוריית מינהל המס של מדינת ישראל, וקופת המדינה התעשרה בעקבותיו במאות מיליוני ש"ח. מהלך מאקרו כלכלי מסוג זה לא היה מתבצע אלמלא היו בנציבות המס אנשים בעלי סמכות, ראייה מרחיקת לכת ואומץ לב אזרחי. אלמלא כן, היתה הביורוקרטיה המקובלת מכרסמת אף במהלך זה והמדינה היתה יוצאת מופסדת. ההפסד היה כרוך לא רק בהעדר דיווח על אותן הכנסות אבודות, אלא גם הפסד הכרוך באי חשיפת השקעות העבר, והחשוב מכל - הפסד מאי הבטחת הציות לחוק משנת 2003 ואילך. מעל לכולם צריך להצדיע בהקשר זה לנציבת המס, טלי אלדר ירון, שהעיזה להוציא מן הכח אל הפועל, מהלך כזה.
כעת, נבקש להתקדם בציר הזמן ולחצות את קו פרשת המים, מועד כניסת הרפורמה לתוקף. ברשימה זו וברשימות הבאות נסקור ממעוף הציפור את היבטי המס הקשורים להשקעות נדל"ן דרך חברות זרות, תוך פילוחם למתווי ההשקעה השונים.
נפתח באפיק ההשקעה המדובר ביותר מאז יצאה הרפורמה לדרכה - השקעה באמצעות "חברה נשלטת זרה" (CFC). עובר לרפורמה, הדרך המקובלת של ישראלים להימנע מתשלום מס בישראל על הכנסות מהשקעות בחו"ל היתה לפעול באמצעות חברה תושבת חוץ, הנשלטת ומנוהלת מחו"ל. דרך זו אפשרה חסכון מכסימלי במס: הכנסות ורווחי הון שהופקו על ידי החברה בחו"ל היו פטורות ממס בישראל, ובעלי המניות, תושבי ישראל, לא חויבו במס בישראל (וזאת גם בעת משיכת דיבידנד בפועל וקבלתו לראשונה בחו"ל).
באה הרפורמה והפכה את הקערה על פיה, ובעקבותיה - גם במקרה של החזקה מעין זו, עלול לחול חיוב במס בישראל לנוכח מנגנון ה-CFC (חברה נשלטת זרה - חנ"ז). מנגנון זה חל על בעל מניות, תושב ישראל, שהינו "בעל שליטה" בחברה תושבת חוץ שיותר מ-50% מ"אמצעי השליטה" בה מוחזקים בידי תושבי ישראל. בעל מניות בחברה כאמור שיש לה רווחים שנבעו מהכנסות פסיביות שלא חולקו לו כדיבידנד, יראו אותו כאילו קיבל כדיבידנד את חלקו היחסי באותם רווחים. על חלק יחסי זה יחול ארוע מס רעיוני בישראל והוא יחוייב במס בשיעור של 25%.
כשם שחלה חבות במס על דיבידנד רעיוני (שלא חולק בפועל), קיים במקביל גם זיכוי רעיוני על אותו דיבידנד. לשון אחרת, בחישוב המס שבעלי השליטה חייבים בו, יש לקחת בחשבון זיכוי בגין המס שהיה משולם בחו"ל על הדיבידנד, אילו הייתה החברה הזרה מחלקת את רווחיה לבעלי השליטה בפועל.
ההשלכות האופרטיביות המיידיות של כללי החנ"ז היו מרחיקות לכת וחסמו למעשה את מרבית הפרצות ותכנוני המס, שאפשרו לתושבי ישראל להימנע מתשלום מס בארץ על הכנסות פסיביות המופקות מתשואה על נדל"ן בחו"ל. עם זאת, נותרו עדיין סדקים, דרכם הצליחו נישומים ישראלים לכתת רגליהם, לפחות זמנית, מרשת המס הישראלית. נזכיר בהקשר זה את אחד תכנוני המס הידועים בעקבות הרפורמה, תכנון שזכה לכינוי "שומר מסך".
התכנון מבוסס על מנגנון הזיכוי הרעיוני והוא כרוך בהקמת מבנה החזקות במדינות, אשר שיעור ניכוי המס במקור על חלוקת דיבידנד מהן לישראל (או למדינה אחרת) הינו 25%. בדרך זו משתווה הזיכוי הרעיוני לחיוב הרעיוני, וכל עוד לא מחולקים הרווחים בפועל, חבות המס בישראל מתאפסת. במילים פשוטות - תשלום מס על בסיס מזומן ולא על בסיס רעיוני.
תכנון זה ואחרים שכמותו הביאו את המחוקק, בימים אלו ממש, לנסות ולתקן את החוק. בתקציר האומר, לפי התיקון המוצע יבוטל מנגנון הזיכוי הרעיוני כליל, ותחת זאת יופחת שיעור המס על דיבידנד רעיוני בשלב הצבירה ל-15%. זאת ועוד: בניגוד למצב העניינים כיום, לפיו מנגנון החנ"ז מופעל על הכנסות פסיביות בלבד, מוצע להחילו גם על רווחי חברה עסקית המחזיקה בחברות אחרות - ובלבד שמרבית הכנסות/רווחי הקונצרן פסיביים. עדיין לא ברור האם, מתי ובאיזה נוסח תעבור הצעת החוק החדשה בכנסת. בנוסף, לא ברור, בהנחה שהחוק יעבור בכנסת עד תום שנת 2003, עד כמה תחולתו תהא רטרואקטיבית. מה שכן ברור - המציאות המיסויית היא דינמית ומחייבת גמישות והתאמה מהירה לכללי המשחק המשתנים. משקיעים בחו"ל - שימו אצבע על דופק השקעותיכם!
עובר לרפורמה במס (1.1.03), המושג "שליטה וניהול" שימש כשסתום דרכו מוסו בישראל הכנסותיהן של חברות זרות, לרבות הכנסות מנדל"ן מניב בחו"ל. הפרשנות שנתנו רשויות המס למושג זה, פרשנות מרחיקת לכת וחובקת עולם, הביאה ל"הגירה כפויה" של חברות זרות לישראל גם מקום בו היתה זיקתן למדינה קלושה ביותר.
כתוצאה, משקיעי נדל"ן בחו"ל דרך חברות זרות, שדיווחו על החזקותיהם, היו חשופים לעיתים רבות לשומות שרירותיות; ולעומתם, מעלימי מס בחו"ל חגגו (ועדיין חוגגים) מתוך ידיעה, שבמקרה של "ספק", הגילוי לרשויות המס, כמו שאלת קיטבג בצבא, תמיד יפעל לרעתם. בפועל, הרבה מאוד השקעות בחו"ל (עשרות, מאות ואפילו אלפי השקעות) לא דווחו לרשויות המס, ונוצר מצב של עבריין וטוב לו, "סבון" (מי שמדווח) ורע לו. מדינת ישראל הפסידה בשנים אלה הכנסות ניכרות בשל תופעה משולבת זו של להיטות והרתעת יתר.
מצב ביש זה הוביל את הנציבות ליזום מהלך "גיור מרצון" של אותן חברות זרות, על-ידי פניה למשקיעים ושכנועם לשוב הביתה. הפיתוי נעשה על-ידי הסדרי מס מטיבים לאותן אוכלוסיות, שחששו מהאצבע הקלה על הדק השומה של המפקחים. עם השקת מסע הגיור והבטחת יחס ליברלי, הוגן ושקול למשקיעים (יחס שניתן בדיוק לפי ההבטחות), התעוררו רבים מהם והרימו את הכפפה - "ושבו בנים לגבולם".
בדיעבד, הוכח מהלך זה כאחד החכמים והמוצלחים בהיסטוריית מינהל המס של מדינת ישראל, וקופת המדינה התעשרה בעקבותיו במאות מיליוני ש"ח. מהלך מאקרו כלכלי מסוג זה לא היה מתבצע אלמלא היו בנציבות המס אנשים בעלי סמכות, ראייה מרחיקת לכת ואומץ לב אזרחי. אלמלא כן, היתה הביורוקרטיה המקובלת מכרסמת אף במהלך זה והמדינה היתה יוצאת מופסדת. ההפסד היה כרוך לא רק בהעדר דיווח על אותן הכנסות אבודות, אלא גם הפסד הכרוך באי חשיפת השקעות העבר, והחשוב מכל - הפסד מאי הבטחת הציות לחוק משנת 2003 ואילך. מעל לכולם צריך להצדיע בהקשר זה לנציבת המס, טלי אלדר ירון, שהעיזה להוציא מן הכח אל הפועל, מהלך כזה.
כעת, נבקש להתקדם בציר הזמן ולחצות את קו פרשת המים, מועד כניסת הרפורמה לתוקף. ברשימה זו וברשימות הבאות נסקור ממעוף הציפור את היבטי המס הקשורים להשקעות נדל"ן דרך חברות זרות, תוך פילוחם למתווי ההשקעה השונים.
נפתח באפיק ההשקעה המדובר ביותר מאז יצאה הרפורמה לדרכה - השקעה באמצעות "חברה נשלטת זרה" (CFC). עובר לרפורמה, הדרך המקובלת של ישראלים להימנע מתשלום מס בישראל על הכנסות מהשקעות בחו"ל היתה לפעול באמצעות חברה תושבת חוץ, הנשלטת ומנוהלת מחו"ל. דרך זו אפשרה חסכון מכסימלי במס: הכנסות ורווחי הון שהופקו על ידי החברה בחו"ל היו פטורות ממס בישראל, ובעלי המניות, תושבי ישראל, לא חויבו במס בישראל (וזאת גם בעת משיכת דיבידנד בפועל וקבלתו לראשונה בחו"ל).
באה הרפורמה והפכה את הקערה על פיה, ובעקבותיה - גם במקרה של החזקה מעין זו, עלול לחול חיוב במס בישראל לנוכח מנגנון ה-CFC (חברה נשלטת זרה - חנ"ז). מנגנון זה חל על בעל מניות, תושב ישראל, שהינו "בעל שליטה" בחברה תושבת חוץ שיותר מ-50% מ"אמצעי השליטה" בה מוחזקים בידי תושבי ישראל. בעל מניות בחברה כאמור שיש לה רווחים שנבעו מהכנסות פסיביות שלא חולקו לו כדיבידנד, יראו אותו כאילו קיבל כדיבידנד את חלקו היחסי באותם רווחים. על חלק יחסי זה יחול ארוע מס רעיוני בישראל והוא יחוייב במס בשיעור של 25%.
כשם שחלה חבות במס על דיבידנד רעיוני (שלא חולק בפועל), קיים במקביל גם זיכוי רעיוני על אותו דיבידנד. לשון אחרת, בחישוב המס שבעלי השליטה חייבים בו, יש לקחת בחשבון זיכוי בגין המס שהיה משולם בחו"ל על הדיבידנד, אילו הייתה החברה הזרה מחלקת את רווחיה לבעלי השליטה בפועל.
ההשלכות האופרטיביות המיידיות של כללי החנ"ז היו מרחיקות לכת וחסמו למעשה את מרבית הפרצות ותכנוני המס, שאפשרו לתושבי ישראל להימנע מתשלום מס בארץ על הכנסות פסיביות המופקות מתשואה על נדל"ן בחו"ל. עם זאת, נותרו עדיין סדקים, דרכם הצליחו נישומים ישראלים לכתת רגליהם, לפחות זמנית, מרשת המס הישראלית. נזכיר בהקשר זה את אחד תכנוני המס הידועים בעקבות הרפורמה, תכנון שזכה לכינוי "שומר מסך".
התכנון מבוסס על מנגנון הזיכוי הרעיוני והוא כרוך בהקמת מבנה החזקות במדינות, אשר שיעור ניכוי המס במקור על חלוקת דיבידנד מהן לישראל (או למדינה אחרת) הינו 25%. בדרך זו משתווה הזיכוי הרעיוני לחיוב הרעיוני, וכל עוד לא מחולקים הרווחים בפועל, חבות המס בישראל מתאפסת. במילים פשוטות - תשלום מס על בסיס מזומן ולא על בסיס רעיוני.
תכנון זה ואחרים שכמותו הביאו את המחוקק, בימים אלו ממש, לנסות ולתקן את החוק. בתקציר האומר, לפי התיקון המוצע יבוטל מנגנון הזיכוי הרעיוני כליל, ותחת זאת יופחת שיעור המס על דיבידנד רעיוני בשלב הצבירה ל-15%. זאת ועוד: בניגוד למצב העניינים כיום, לפיו מנגנון החנ"ז מופעל על הכנסות פסיביות בלבד, מוצע להחילו גם על רווחי חברה עסקית המחזיקה בחברות אחרות - ובלבד שמרבית הכנסות/רווחי הקונצרן פסיביים. עדיין לא ברור האם, מתי ובאיזה נוסח תעבור הצעת החוק החדשה בכנסת. בנוסף, לא ברור, בהנחה שהחוק יעבור בכנסת עד תום שנת 2003, עד כמה תחולתו תהא רטרואקטיבית. מה שכן ברור - המציאות המיסויית היא דינמית ומחייבת גמישות והתאמה מהירה לכללי המשחק המשתנים. משקיעים בחו"ל - שימו אצבע על דופק השקעותיכם!
אברהם אלתר, עו"ד avi@altertax.co.il
ואיתי הוכברג (משפטן)
משרד דר' א. אלתר ושות' עורכי דין http://www.altertax.co.il
ואיתי הוכברג (משפטן)
משרד דר' א. אלתר ושות' עורכי דין http://www.altertax.co.il
